מחקר זה מבקש לבחון את התאמת אמצעי הטכנולוגי של ההיוודעות החזותית להליכים פליליים. עם התפשטות נגיף הקורונה בישראל, החלו בתי המשפט לערוך דיונים פליליים לעצורים בהיוועדות חזותית. עריכת דיון משפטי באמצעים ווירטואליים אינה תופעה חדשה במדינות עולם המערב. על-אף החסרונות המובנים בדמות קשיי התקשורת עם בית המשפט והסניגור המייצג, ההתקדמות הטכנולוגית אפשרה לגשר על הפער האינסטרומנטלי ביכולתו של העצור להשתתף באופן אפקטיבי בדיון, תוך הבלטת היתרונות הקיימים בחיסכון בהבאת עצורים ובמניעת הטירדה בנסיעה הלוך ושוב מבית המעצר לבית המשפט. על כן, אין זה מפתיע כי לנוכח יתרונותיו הכלכליים ויעילותו, אמצעי זה נותר על כנו לאחר שוך הקורונה.
על-אף שניתן לדון אם היתרונות עולים על החסרונות, תוך אבחנה בין סוגי הדיונים השונים, עם הגישור על הפער האינסטרומנטלי, ניתן לבחון את ערכו האינטרינזי של הנוכחות והחסך המהותי שנוצר עקב העדרו. המאמר יבחן את השינוי שחל עם הטמעת אמצעי ההיוועדות החזותית בהליך הפלילי, לצד סקירת מחקרים אמפיריים שבחנו את היתרונות והחסרונות של אמצעי זה, ובפרט בשנים האחרונות בתקופת הקורונה בישראל, ויטען כי חרף היתרונות הגלומים, עם הטמעת אמצעי ההיוועדות החזותית ההליך הפלילי השיל נדבר נוסף מערכו המהותי. המאמר יטען כי הנוכחות הפיזית בהליך חשובה לא רק מטעמים אינסטרומנטליים לצרכי השתתפות אפקטיבית, וגם לא רק בשל ערכו האינטרינזי על בסיס זכות כזו או אחרת של העצור. אלא יש בנוכחות ערך אינטרינזי שהוא אינהרנטי להליך ושלא ניתן לרדד להשתתפות ווירטואלית. ההליך הפלילי הוא הליך שבו המדינה קוראת את הנאשם לדין, ובמסגרת הליך זה ישנה חשיבות שהדיון יתקיים בפניו. מהצד השני, אמצעי זה משתלב היטב עם המפנה הניהולי המתרחש בשנים האחרונות בבתי המשפט, עם השאת היעילות כערך מרכזי על-דרך ימי ההקראות והגישור הפלילי, ולצד יתר האמצעים הטכנולוגיים שעשויים לכאורה להיטיב עם ההליך, בין אם מדובר באמצעים לניבוי מסוכנות או חישוב העונש המתאים, יש בהם כדי לרדד את ההיבט האנושי הקיים בהליך הפלילי ולהפוך את ההליך לכדי מכונה טכנוקרטית לסיום מהיר ויעיל של תיקים פליליים.